פרופסור וגנב

פרפקציוניזם. מכירים את המילה? לפי ההגדרה בפסיכולוגיה, פרפקציוניזם הוא הרצון להיות מושלם, או להיראות כזה. ובשביל פרפקציוניסט, כל דבר שפחות ממושלם הוא כישלון.

בספורט, התכונה הזאת יכולה לעבוד לטובתך – ויכולה גם להזיק לך מאוד. השאלה היא רק מתי.

השחקן שאסור לו לטעות

שחקן מגיע אליי לפני משחק ואומר: ״מעוז, התכוננתי כל השבוע. נתתי 100%, עבדתי קשה, למדתי כל מה שהמאמן רצה. היום אסור לי לטעות.״

איך ייראה המשחק שלו? יכול להיות שהוא יתחיל טוב, אפילו טוב מאוד. הוא מרוכז, כי הטעות מפחידה אותו. אבל מה קורה בדקה ה־5 או בדקה ה־20, כשמגיעה הטעות הראשונה? הוא גמור. הלך המשחק. כי מבחינתו, פחות ממושלם זה כישלון.

ואי אפשר להיות מושלם במשחק. יש בו יותר מדי דברים שלא תלויים בך: שחקנים אחרים, היריב, השופט, המאמן, המגרש ומזג האוויר.

אז מה המטרה של משחק?

לכל משחק בעולם – כדורגל, טניס, שחמט ואפילו מחבואים – יש שתי מטרות: לנצח וליהנות. (חוץ ממטקות בחוף, המשחק היחיד בעולם בלי ניצחון והפסד.)

כלומר: לרצות לנצח בכל משחק, למרות שאני יודע שלא אהיה מושלם. וליהנות מהמשחק, למרות שאני יודע שאטעה. בדיוק ההפך מפרפקציוניזם.

באימון – פרופסור

אז מתי כן לשאוף לשלמות? מתי לדייק כל פעולה, לתכנן כל תנועה ולהתעצבן על עצמך כשאתה טועה? באימונים. אימוני קבוצה, אימונים אישיים, חדר כושר. שם זה תלוי רק בך, ושם זה הופך אותך לשחקן טוב יותר.

באימון אתה פרופסור: לומד, מקשיב, מתכנן, אוסף מידע, בוחן את עצמך ומדקדק בפרטים הכי קטנים – כמו פרופסור שעומד להמציא נוסחה חדשה.

במשחק – גנב

סליחה על הדוגמה, אבל תחשבו על זה: לגנב אין זמן לתכנן ואין זמן לדאוג. הוא חייב להיות קליל ונמרץ, לקחת סיכונים ולמצוא פתרונות מהר. גם אם טעה פעם או פעמיים, הוא ממשיך להשיג את מה שבא לקחת.

במשחק, ובמשחקונים החופשיים באימון, אתה הגנב. אם לא תיקח סיכונים ולא תפעיל דמיון – פשוט לא תיהנה. וכשאתה לא נהנה, אתה לא באמת יכול לעזור לקבוצה שלך לנצח.

באימון – פרופסור. במשחק – גנב.